Avodah Zarah 132

Kapitel 132

א ריחיה חלא וטעמא חמרא חלא והוה ליה מין במינו וכל מין במינו במשהו
1 denn wenn er den Geruch des Essigs und den Geschmack des Weines hat, heißt er Essig, somit gehören sie zur selben Art, und bei derselben Art ist ein Minimum ausreichend.
ב רבא אמר בנותן טעם ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא והוה ליה מין בשאינו מינו וכל מין בשאינו מינו בנותן טעם
2 Raba sagt, wenn er einen Geschmack verleiht, denn wenn er den Geruch des Essigs und den Geschmack des Weines hat, heißt er Wein, somit sind es verschiedene Arten, und bei verschiedenen Arten ist Geschmacksverleihung erforderlich.
ג האי בת תיהא עובד כוכבים בדישראל ש"ד ישראל בדעובד כוכבים אביי אמר אסור רבא אמר מותר אביי אמר אסור ריחא מילתא היא רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא
3 Wenn ein Nichtjude [den Wein] eines Jisraéliten durch das Spundloch riecht, so ist nichts dabei; einem Jisraéliten ist dies an nichtjüdischem zu tun, wie Abajje sagt, verboten, und wie Raba sagt, erlaubt. Abajje sagt, dies sei verboten, denn der Geruch ist wesentlich; Raba sagt, es sei erlaubt, denn der Geruch ist unwesentlich.
ד אמר רבא מנא אמינא לה דריחא ולא כלום הוא דתנן תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת לפי שאין טעם כמון אלא ריחא כמון ואביי שאני התם דמיקלא איסוריה
4 Raba sagte: Woher entnehme ich, daß der Geruch unwesentlich ist? Wir haben gelernt: Wenn man einen Ofen mit Kümmel von Hebe geheizt und in diesem Brot gebacken hat, so ist das Brot erlaubt, weil es nicht den Geschmack des Kümmels, sondern nur den Geruch des Kümmels annimmt. – Und Abajje!? – Anders ist es da, wo das Verbotene verbrannt wird.
ה אמר רב מרי כתנאי הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר ור' יהודה מתיר רבי יוסי מתיר בשל חיטין ואוסר בשל שעורים מפני שהשעורים שואבות מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר ריחא מילתא היא ומר סבר ריחא ולא כלום הוא
5 R. Mari sagte. [Hierüber streiten] Tannaím: Wenn man warmes Brot aus dem Ofen nimmt und es auf ein Faß mit Wein von Hebe legt, so ist es nach R. Meír verboten und nach R. Jehuda erlaubt; R. Jose erlaubt es bei Weizenbrot und verbietet es bei Gerstenbrot, weil die Gerste [den Duft] einsaugt. Ihr Streit besteht wahrscheinlich in folgendem: einer ist der Ansicht, der Geruch sei wesentlich, und einer ist der Ansicht, der Geruch sei unwesentlich.
ו לרבא ודאי תנאי היא לאביי מי לימא תנאי היא
6 Nach Raba streiten entschieden hierüber Tannaím, streiten sie auch nach Abajje? –
ז אמר לך אביי לאו מי איתמר עלה אמר רבה בר בר חנה אמר ר"ל בפת חמה וחבית פתוחה
7 Abajje kann dir erwidern: hierzu wurde ja gelehrt: Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen von Reš Laqiš, bei warmem Brot und einem offenen Fasse
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel